פתח דברדלקת מפרקים איננה מחלה של מבוגרים בלבד. אחד מתוך 1000 ילדים יחלה בדלקת מפרקים, על פי רוב עד גיל 5 שנים. לפיכך ניתן להעריך שיש בישראל כ- 5000 ילדים הסובלים מדלקת מפרקים כרונית. מקור המחלה איננו ידוע, אך יש בידינו טיפול יעיל. המחלה נקראת ”דלקת מפרקים של גיל הילדות” בתרגום מדויק יותר - דלקת מפרקים עלומה (אידיופטית = שסיבתה אינה ידועה) של הנעורים. דלקת מפרקים של גיל הילדות באה להחליף את השם הישן - ”דלקת מפרקים ראומטואידית של גיל הילדות ”היות והוא שם מטעה, ואינו מעיד על תחילתה של המחלה הכרונית של המבוגר שהיא מחלה שונה בתכלית. (יש לומר מפרק, ולא פרק = פרק יש בספר ולא בגופנו!) רוב הילדים נרפאים. המחלה חולפת בשלב מסוים ולא חוזרת יותר לעולם. עם טיפול מתאים, מרבית הילדים יעברו אותה ללא כל נזק והמחלה למעשה נעלמת. גם לילדים דלקות מפרקים, אך אלו שונות בתכלית מזו של המבוגר. בניגוד לדלקות מפרקים הנגרמות מזיהום, או מתגובת הגוף לזיהום כדוגמת קדחת שיגרונית, (הנגרמת לאחר זיהום בחיידק הסטרפטוקוקוס), הדלקת היא "אידיופטית" = גורם המחלה איננו ידוע. זו מחלה המופיעה בילדות (לפני גיל 16), לעיתים כבר מגיל חצי שנה, ומתאפיינת בהתלקחויות ונסיגות ספונטניות. קיימת נפיחות, צליעה, הגבלה בטווח התנועה, אך כאב ורגישות מעל המפרקים נדירים. שכיחותה נעה בין 1-3 לכל 1000 ילדים בשנה. איננו יודעים מה גורם למחלה: ההשערה היא שהיא תוצאה של הפעלה לא תקינה של מערכת חיסון, המאבדת באופן חלקי את השליטה על האבחנה בין "עצמי" ל"זר" ולכן תוקפת תאים בגופנו. עם הזמן ה"תקלה" מבשילה והמחלה חולפת. היא אינה מחלה תורשתית, איננה קשורה למחלות המבוגר ונדיר לראות שני ילדים חולים באותה משפחה. רקמת המפרק דקה מאד, ובתהליך הדלקת מתעבה ומוצפת בתאי דלקת. אלו גורמים להפרשת נוזל במפרק ("מים בברך"), הגורם לנפיחות והגבלה בתנועה. אופיינית נוקשות במפרק המתרחשת לאחר מנוחה ממושכת (נוקשות בוקר), והיא גם ה"ברומטר" הטבעי של הזקנים (המרגישים את ירידת שינויי מזג האוויר בריאומטיזם שלהם). נוזלים המצטברים במפרק וסביבו לאחר מנוחה גורמים לכאב. עם תחילת הפעילות הם "נסחטים" מהרקמות לדם ותחושת הנוקשות נעלמת. הדלקת משחררת גורמי דלקת ההורסים את הסחוס והעצם. ההגבלה בתנועת המפרק וחוסר שימוש בגפה יגרום לדלדול השרירים, מתיחת או כיווץ שרירים ורקמות רכות, ואלה מובילים לעוות קבוע במפרק. דלקת ממושכת עלולה לגרום לגדילה מואצת של רגל או מעוכבת של כף יד או אצבע. ישנן מספר צורות של המחלה בילדים, וההבדלים העיקריים ביניהן מבוססים על נוכחות או העדר תסמינים כלליים כגון חום, תפרחת, דלקת מעטפת הלב, ומספר המפרקים המעורבים. סוגי המחלה השונים מוגדרים עפ"י התסמינים הקיימים, ומספר המפרקים המעורבים. הסוג השכיח ביותר והמאפיין ביותר (40-50%) את מחלת הילדים נקרא דלקת מפרקים עם מיעוט מפרקים- Oligoarticular (Pauci) JIA . זו מאופיינת במעורבות 1- 4 מפרקים בהיעדר סימנים מערכתיים. לרוב פורצת לפני גיל 6 ושכיחה יותר בבנות. חלק גדול מהחולים עלול לפתח דלקת ענבייה- דלקת בחלק הקדמי של העין (אובאיטיס קדמית). במידה והטיפול מתאחר, עלול להיגרם נזק קשה בעין כעכירות העדשה (קטרקט), גלאוקומה ואף עיוורון. בתחילת הדלקת אין סימנים חיצוניים וכאשר העין אדומה או מופיע טשטוש ראיה, הנזק לעין כבר רב, ולכן איתור מוקדם הוא בעל חשיבות עליונה. יש צורך במעקב רופא עיניים מדי שלושה חודשים. קיימות בדיקות דם רבות שניתן לבדוק אך האבחנה היא קלינית (על פי התלונות והממצאים) ולא מעבדתית. בכמחצית מהחולים בדיקות הדם יהיו תקינות לחלוטין ולא יעידו על דלקת או מחלת מפרקים. מספר בדיקות אופייניות למחלה: גורם שגרוני- Rheumatoid factor) RF) . זהו נוגדן עצמי הנמצא חיובי רק בחולים עם הצורה הרב מפרקית של המחלה, בדומה לדלקת המבוגרים. נוגדן למרכיבי הגרעין- (Antinuclear antibodies (ANA. שכיח בילדים עם הסוג של מיעוט המפרקים. הימצאותו מגבירה את הסיכוי לפתח דלקת ענבייה. יש לדעת שבדיקת ANA חיובי ללא עדות לדלקת מפרקים קיימת ב 5-10% מאוכלוסיית הילדים הבריאים ולכן חסרת משמעות בפני עצמה. הטיפול מתבסס בעיקרו על תרופות המעכבות תהליכי דלקת, ועל פיזיותרפיה במטרה לשמור על תפקוד המפרקים, ולמנוע היווצרות שינויי צורה במפרקים. פעילות גופנית ופיסיותרפיה חשובים ביותר במחלה זו אף אם נעשה נזק לסחוס המפרקי; לעצמות ולסחוס בילדים יש כושר מדהים של ריפוי עצמי, היות והילדים גדלים. פעילות גופנית עוזרת למנוע איבוד טווח התנועה במפרקים ומעודדת גדילה טובה של הגפיים הפגועות התרופות שאנו רושמים נועדות להקטין את הנפיחות ולהקל בפיסיותרפיה ובתנועה יש מבחר גדול מאוד של תרופות ויש להתאימן לסוג המחלה וחומרתה. מה היא דלקת מפרקים
זאת למעשה נפיחות ודלקת של הרקמה ממנה בנוי המפרק. כשם שבדלקת שקדים יש שקדים אדומים נפוחים ולעיתים מכוסים מוגלה כך גם מתרחש בתוף המפרק. מערכת החיסונית לנו מגיבה לגורמים זרים הפולשים לגוף בדלקת שקדים התגובה היא לחיידק ה - סטרפטוקוקוס, והוא מחולל המחלה. ב ”דלקת מפרקים של גיל הילדות ” המחולל לא ידוע. יש דלקת ללא מחולל מוכר. אנו רואים רק את תגובת הגוף נפיחות, כאב, חוסר תפקוד והגבלה בתנועה, מלווה בחום מקומי. הדלקת היא של רקמת המפרק = סינוביה או סינוביום ברבים (צהוב בתמונה). כאשר הסינוביה מודלקת, היא מתנפחת, מפרישה נוזלים לחלל המפרק ובהמשך חודרת לסחוס המפרקי, ולעצם שמתחתיו (תכלת בתמונה משמאל). בילדים העצמות עדיין סחוסיות בקצבותיהן ולוקח זמן לראות את הנזק לעצם עד שלבים מאוחרים של המחלה. |
|
|
|||||||||||||||||||||||||
מה גורם ל ”דלקת מפרקים של גיל הילדות”
אף אחד איננו יודע!!!!
אנו כן יודעים: 1. שהמחלה איננה תורשתית 2. אין כל קשר לדלקת המפרקים של הסבתא או הדוד 3. אין לה כל קשר למחלות אחרות של או שאר בני המשפחה 4. אין כל קשר למחלות האם בזמן ההריון 5. אין כל קשר ל”תזונה לא נכונה” 6. ידוע שאין כל השפעה לשינויים בדיאטה או דיאטות שונות ומשונות 7. אין כל קשר לאקלים , אם כי היא עלולה להתלקח בעונות המעבר 8. המחלה איננה מדבקת, אפילו כאשר מלווה בחום ופריחה.
היא עלולה להתפרץ אחרי הצטננות, אבעבועות רוח או כל מחלת חום, או אפילו לאחר חיסון. המחקר מראה שהמערכת החיסונית כנראה אשמה והיא פעילה יתר על המידה. מגנון הבקרה שנועד לווסת את תגובת הגוף לקוי, והמערכת החיסונית שנועדה להגן על הגוף תוקפת אותו. התופעות הללו חולפות עם הזמן.
|
|||||||||||||||||||||||||
|
לחץ כאן לסרטון
הסבר באנגלית על
JRA
|
|||||||||||||||||||||||||
אבחנהילדים לא תמיד מתלוננים על כאב.
כתוצאה מכך יש קושי לעיתים להבחין שלילד יש דלקת מפרקים. לעיתים הרמז היחיד הוא שיש ”נוקשות בוקר”; כאבים ואיטיות בפעילות השרירים לאחר שנת הלילה או לאחר מנוחה. קשה לקום ולזוז, יש צליעה מודגשת יותר שחולפת עם הפעילות – על פי חומרת הדלקת בין דקות לשעות. לעיתים הילד נמנע מלהשתמש ביד או ברגל ואז מופיעה צליעה. אפילו רופאים מיומנים עלולים ל”פספס” אותה ולעיתים עלולים לחלוף אף מספר שבועות עד שהדלקת מאותרת במפרק הנגוע.
אבחנה של ”דלקת מפרקים של גיל הילדות” נעשית כאשר יש דלקת במפרק אחד או יותר, הנמשכת יום יום לפחות במשך 6 שבועות, בתנאי שלא נמצא הסבר אחר לדלקת. כאשר אנו מאבחנים דלקת במפרק אחד, יש לשלול זיהום חיידקי; חיידק שגורם לדלקת, ואז יש לתת טיפול אנטיביוטי בדחיפות. אין כל דרך חד משמעית לאבחן את” דלקת מפרקים של גיל הילדות”, ועל כן לוקח לפעמים זמן ממושך להגיע לאבחנה סופית. אנו נזקקים למעקב ולבדיקות חוזרות, צילומי רנטגן ובדיקות דם, בעיקר כדי לשלול אפשרויות אחרות.
חוסר הוודאות בתחילת המחלה, בשבועות הראשונים, עלול לגרום לחוסר נוחות וספקנות. חשוב להבין לכן שיש לאפשר את הזמן הנחוץ לראות כיצד מתפתחים הדברים כדי להגיע לאבחנה חד משמעית ולא להיחפז. כמו כן יש להבין שהתגובה לטיפול התרופתי עלול להיות איטית ויש להיאזר בסבלנות.
|
|||||||||||||||||||||||||
סינוביטיס = "ענן לבן" בימין למעלה, דימום קל משמאל למטה |
|||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||
דלקת מפרקים פסוריאטית
פסוריאזיס היא מחלת עור המתאפיינת בכתמים אדומים המכוסים בשכבת קשקשים לבנה, אשר ב 6% מהמקרים מלווה במחלת מפרקים. לעיתים יש נקודות שקועות בצפרניים (ראה תמונה). צורה זו של מחלת מפרקים בילדים מתחילה בד”כ בילדים יותר גדולים ובד”כ המחלה קלה. לעיתים הדלקת מופיעה במספר מפרקים בודדים ויכולה לערב את מפרק הירך והגב, ומפרקים קטנים בקצות האצבעות (ראה תמונה). המפתיע הוא שב 50% מהמקרים דלקת המפרקים מקדימה את מחלת העור והפריחה מופיעה לאחר הופעת דלקת המפרקים. במרבית המקרים יש סיפור משפחתי, דבר המקל על קביעת האבחנה.
|
|||||||||||||||||||||||||
|
לחץ כאן
לראות אלבום תמונות
|
|||||||||||||||||||||||||
|
מחלה זו הייתה רווחת מאוד לפני שנמצאה האנטיביוטיקה, ועם השנים הולכת ונעלמת. זו דלקת מפרקים המופיעה לאחר דלקת שקדים הנגרמת על ידי חיידק הסטרפטוקוקוס. דלקת המפרקים מתאפיינת בכאב עז ורגישות נכרת מעל המפרקים, בניגוד גמור לדלקת המפרקים של גיל הילדות. היא מערבת מפרקים גדולים וקטנים, והסימן האופייני ביותר הוא הנטייה שלה ”לנדוד ”ממפרק למפרק אף ללא טיפול, דלקת המפרקים שוככת במהירות תוך מספר ימים או שבועות ואף פעם אינה משאירה כל נזק למפרק. החשוב במחלה הזו היא הנטייה לפתח דלקת של הלב והמסתמים, ששם הפגיעה עלולה להיות קשה ולהשאיר נזק לכל החיים. יש לציין כאן טעות הרווחת בציבור רק במחלה זו יש פגיעה לבבית, בדלקת המפרקים של גיל הילדות אין פגיעה בלב, ואין מקום לטיפול אנטיביוטי מונע.
|
|
|
התרופות
אין תרופת קסם שתרפא את המחלה מיד ולתמיד.
מטרת השימוש בתרופות היא להקטין את מידת הדלקת, להקל בכאב, ולאפשר פעילות ופיסיותרפיה טובה. יש להבין שאין תרופה ”טובה” או ”חזקה; יש תרופה מתאימה או לא מתאימה לילדכם. במצבים שונים, בגילים שונים, ובתת הקבוצות השונות של מחלת המפרקים, יש תרופות שונות. לעיתים לוקח זמן להתאים את הטיפול הנכון לילדכם, ועם הזמן יש לעיתים צורך להחליף או לשנות את הטיפול. הטיפול מתחיל תמיד בתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים: אלה תרופות נוגדות דלקת סימפטומטיות. הן פועלות להורדת חום, משככות כאבים אך אינן משפיעות על מהלך או מונעות את הנזק למפרקים. התרופות הנמצאות בשימוש שכיח הן נקסין ונורופן או אדויל. ויוקס הורד לאחרונה מהמדפים. לרוב התרופות נסבלות היטב ותופעות הלוואי השכיחות ביותר שלהן, הקשורות לחוסר נוחות במערכת העיכול, אינן שכיחות בילדים. המהפכה הראשונה בטיפול בילדים עם דלקת מפרקים, אשר שינתה באופן דרמתי את הטיפול בילדים הייתה בהזרקה מקומית של סטרואידים למפרק הדלקתי - זו תרופת הבחירה היחידה והיעילה ביותר במקרים שבהם יש מעורבות של מפרקים מעטים, או כחלק מטיפול משולב בצורות מרובות המפרקים. התגובה מהירה וטובה מאד. ניתן להזריק מספר פעמים בשנה לאותו מפרק בעת הצורך. בילדים קטנים, או כשיש צורך במספר גדול של הזרקות הפעולה נעשית בהרדמה קצרה עם מסיכה, תהליך בטוח ואמין, הניתן תחת הסיסמא "בית חולים ללא כאב" הרווח היום בארץ ובעולם המערבי. תרופות "קו שני"- קיימת הוריה להשתמש בתרופות נוספות בילדים הסובלים ממחלה המערבת מפרקים רבים, ואשר ממשיכה להתקדם למרות הטיפול. השפעתן איטית ומורגשת לאחר מספר שבועות או אף חודשים. התרופה שעשתה את המהפכה השניה בטיפול בדלקות המפרקים שייכת לקבוצה זו והיא ה Methotrexate מטוטרקסט- שהוכנסה לשימוש בתחילת שנות ה 90 למחלות מפרקים בילדים. פעולתה יעילה ביותר ולרוב נסבלת היטב אך מצריכה בדיקות מעקב תקופתיות. היום מטוטרקסט נחשבת כ "סוס העבודה" הותיק והטוב, והיא "סטנדרט הזהב" לכל תרופה היוצאת לשוק (יעילותה תרופה נמדדת מול יעילות מטוטרקסט). את המהפכה השלישית בטיפול בילדים עשו התרופות מהדור החדש. אלו תרופות שפותחו בשנים האחרונות. זהו תוצר של תחום חדש ברפואה - ביו-טכנולוגיה, בה מחברים במעבדה חלבונים "טבעיים" או מהונדסים גנטית זה לזה ליצור תרופה עם יכולת לפגוע ב"מטרה" צרה ככל האפשר ללא נזק במקומות אחרים לא רצויים (בדומה ל"פצצות החכמות"). התרופה היחידה המאושרת לשימוש בילדים היום (ונמצאת בסל הבריאות) היא אנברלENBREL המכילה נוגדי TNF- Anti-TNF agents - החוסמת באופן ייחודי את ה- TNF) tumor necrosis factor), שהוא חומר מתווך חיוני בתהליך הדלקתי. תרופה זו נמצאת בשימוש לבדה או יחד עם מטוטרקסאט, והיא יעילה ביותר. למעשה אנברל היא התרופה היעלה ביותר כיום המאושרת לשימוש בדלקת המפרקים בילדים, ובמאמרים אחרונים הראו עצירה של השינויים במפרקים בשיעור ניכר מהחולים (80%). השפעת תרופה זו מהירה יחסית והיא בטוחה לשימוש. התרופה הצליחה במקום שכל הטיפולים הקיימים נכשלו ופתחה עידן חדש במחלות המפרקים. סטרואידים (במתן סיסטמי- דרך הפה) - אלה התרופות נוגדות דלקת יעילות ביותר, אך שימושן מוגבל בשל תופעות הלוואי מרובות הנגרמות בשימוש בהן לטווח ארוך. למרות זאת, שימוש מוסכל בתרופות לעיתים חיוני ויעיל על יד התרופות האחרות. שיקום הוא החלק החשוב ביותר בטיפול! הוא כולל תרגילים והפעלה של הילדים למנוע דלדול שרירים, קיצורי גידים ושרירים והגבלה בטווחי התנועה של המפרקים. משך המחלה אינו צפוי. במרבית המקרים, בין מספר חודשים למספר שנים, המחלה עוברת נסיגה עצמונית. מהלך המחלה מתאפיין לעיתים קרובות בהחרפות ותקופות נסיגה, המשנות את הטיפול מבחינת סוג ומינון. לא ידוע על דרך מהימנה, קלינית או מעבדתית, המסוגלת לחזות את מהלך המחלה. התחזית לטווח ארוך של דלקת המפרקים, תלויה בחומרה ובסוג המחלה וכן בטיב הטיפול. התחזית השתפרה מאד הודות לשיפור בטיפול שחל בעשר השנים האחרונות. היום לא נראה יותר ילדים הסובלים מדלקות מפרקים עם קביים או כיסאות גלגלים כפי שנראו לפני 10-20 שנה. כריאומטולוגים, ראינו ניסיונות חוזרים לטפל בילדים אלו בטיפולים אלטרנטיביים, הומאופטיים, דיקור סיני, רפלקסולוגיה, עקיצות דבורים , צמידי נחושת, אבני מרפא, צמחי מרפא, סחוסי כרישים, שמן דגים, תזונה כזו או אחרת, ליזר ואולטראסאונד... אין כל הוכחה מדעית שטיפולים יעילים. מדיניות הטיפול בילדים אלו היא לאפשר להם לנהל אורח חיים תקין, לאפשר לילדים החולים לנהל חיים רגילים ודומים לאלו של בני גילם, עד כמה שניתן. על כן הגישה הכללית היא להניח לחולים לבצע פעילויות ספורט לפי רצונם ולסמוך על כך שהילדים יגבילו את עצמם בפעילות במידה ומתעורר כאב במפרקים. המטרה היא "לגנוב זמן" ולמנוע היווצרות נזקים במפרקים ובאברים אחרים עד שהמחלה תחלוף מעצמה, תוך פגיעה מינימלית בגדילה ובאורח החיים של הילד. ברוב המקרים המחלה אכן נסוגה
אספירין היא אחת התרופות הראשונות והרווחות בדלקות מפרקים. לעומת השימוש באספירין במחלות חום או נגד כאבים, השימוש כתרופה נגד דלקת היא במינונים מאוד גבוהים. לפיכך יש צורך לבדוק את רמת התרופה בדם כדי לוודא שהמינון מספיק מצד אחד, ואנו לא ”מרעילים” את הילד מצד שני. תופעות המעידות על מינון יתר ו”הרעלה” הן צפצופים באוזניים, הקאות, נשימה כבדה ומהירה וחום. יש ליטול את התרופה פעמים ביום. אספירין, כמו כל התרופות בשימוש נגד דלקת מפרקים גורם לגירוי של הקיבה עד כדי יצירת כיב קיבה. עם השנים ירד הטיפול באספירין כתרופה להורדת חום עקב תסמונת של מחלת כבד סוערת המופיעה כסיבוך במחלות ויראליות בהן הילדים קבלו אספירין. לאור בעיות אילו ירד השימוש גם במחלות ראומטיות באספירין ובמקומו רווח השימוש בתכשירים אחרים , טובים לא פחות.
נקסין היא תרופה נגד דלקת, שאיננה מכילה סטרואידים , היכולה להקטין את הנפיחות, הכאב ונוקשות השרירים במחלות המפרקים השונות. נקסין יעיל גם החום. ניתן לראות שיפור כבר בשבועיים הראשונים לטיפול, אך לעיתים יש צורך להמתין עד 6 שבועות מתחילת הטיפול כדי לראות תגובה מלאה. נקסין לא מרפא את המחלה, אך יכול לשכך את הסימפטומים. התרופה אושרה לשימוש בילדים מגיל 12 בארה”ב ובילדים בכל גיל בקנדה. בארץ אין כל הגבלת גיל בשימוש בתרופה. זכור שהמינון נקבע לפי משקל הילד וחומרת המחלה.
הטווח הוא 10-20 mg/kg ליום
אין לשנות את המינון ללא התייעצות עם רופא.
הוראות למתן התרופה; כל מנה תילקח מיד לאחר ארוחה קלה או כוס חלב על מנת לנטרל את הגירוי לקיבה.
תופעות לוואי אפשריות;
|
תרופות אחרות
כיום מצוי בשוק מספר עצום של תרופות נגד דלקת, עם שמות שונים, שכלן אינן מכילות סטרואידים וההוראה לשימוש בהן הוא כשל אספירין או נקסין אדקס, איבופרופן, מוטרין, וולטרן, אינדומד, פלדין, ויוקס, סלברה.....הן מקצת מהתכשירים בשימוש, גם בילדים. תרופות אילו נחשבות לתרופות מה-”שורה הראשונה” והן טובות כטיפול בלעדי בהרבה מהמקרים בילדים ללא צורך בטיפול תרופתי נוסף. הן אינן מכילות סטרואידים ועל כן שמן ”תרופות נגד דלקת שאינן סטרואידים ”.
בעשור האחרון חלה התקדמות עצומה בתחום זה. תרופות שהיו בשימוש שנים רבות הוצאו משימוש ובמקומן נכנסו תרופות חדשות, רובן מבוססות על מדע הביוטכנולוגיה. תרופות אלו נבנות במעבדה מחומרים של הגוף כמו חלקי נוגדנים, קולטנים (רצפטורים) או נוגדנים המופקים מעכברים כנגד גורמי דלקת בגוף. הניסיון בתרופות אלו הולך ומטצבר, והן הוכחו כיעילות ביותר ובטוחות לשימוש. עם הופעת התרופות הללו בשוק חל שיפור גדול ביותר בטיפול בדלקות מפרקים עיקשות במקרים שלא הגיבו עד כה לטיפול.
|
תרופות מהשורה השניה
לפעמים המחלה גורמת לנזק למפרקים, והתרופות מהשורה הראשונה לא מספיק טובות לצורך זה. במקרים אילו יש צורך בתרופות אחרות. תרופות אילו, מ”השורה השניה” או כפי שנהוג לכנותן ”תרופות המשנות את מהלך המחלה" אילו הן תרופות שונות, שנועדו לשימוש ממושך, כדי למנוע נזק בלתי הפיך למפרקים.
בצורות השונות של המחלה נהוג להעדיף תרופות מסוימות על גבי אחרות. לתרופות אילו זמן פעולה ממושך יותר, ויש להמתין מספר שבועות עד שהן מתחילות להניב תוצאות. לכל תרופה תופעות לוואי שונות, ויש להקפיד לעקוב אחרי תופעות הלוואי ולדווח לרופא מיד אם הן מופיעות סולפאסלאזין, מטוטראקסאט, כלורוקוין, פלאקווניל, פניצילאמין, זריקות זהב הן חלק מהתכשירים הרווחים בשימוש מקבוצת תרופות אילו.
מטוטרקסט
מטוטרקסט היא תרופה הנמצאת בשימוש נרחב בדלקת מפרקים של מבוגרים מעל 18 שנים. למעלה ממליון מבוגרים עם דלקת מפרקים טופלו עד כה בצפון אמריקה. עד כה טופלו מספר אלפים של ילדים בתרופה זו לדלקת המפרקים. התרופה מתחילה לעבוד מוקדם וניתן לצפות בתגובה בתוך 6-8 שבועות. הפסקת הטיפול עלולה לגרום להתלקחות מחודשת של המחלה. התרופה נמצאת בשימוש שנים ארוכות במחלות נוספות כפסוריאזיס, מחלת עור. מטוטרקסט היא תרופה הפוגעת החילוף החומרים של התאים ולכן במינונים גבוהים בשימוש כימותרפי כנגד סרטן. התרופה עלולה לפגוע בעובר באישה בהריון, או ביצירת זרע בגבר, אך עם הפסקת השימוש יצור הזרע לתקנו. היא לא מגבירה הסיכון לפתח ממאירות בעתיד. היא גם לא תגרום לפגיעה בפוריות או לעיוותים בצאצאים של ילדכם בעתיד. מטוטרקסט משמשת גם לטיפול בסרטן הדם (אמנם במינונים גבוהים בעשרות מונים) . המנגנון פעולת המטוטרקסט בדלקת מפרקים שונה לחלוטין מהטיפול בסרטן הדם ולא מתבסס על עצירת התרבות התאים הדלקתיים. למעשה כשבודקים את רמת מטוטרקסט בדם במחלות מפרקים 12-24 שעות אחרי לקיחת התרופה רמתו 0 ! פעולתו הוא ביצירת חומרים אחרים המעכבים את פעילות הלימפוציטים - תאי הדלקת ולא השמדתם. יש להבין שאמנם מטוטרקסט היא תרופה נגד סרטן אבל היא גם תרופה לפסוריאזיס ולעצור הריון וכו'. עקרונות הטיפול בסרטן שונים בתכלית מאלו בדלקת המפרקים. הטיפול בסרטן מבוסס על העובדה שתאי הסרטן מתרבים בקצב מהיר בהרבה משאר תאי הגוף - ולכן תרופות שיעצרו התחלקות תאים יפגעו בראשונה בתאי הסרטן בעוד ששאר התאים בגוף יפגעו פחות - ואז המטרה היא לתת אינדוקציה = מנה גדולה של תרופה בבת אחרת כדי חגרום למוות תאי הסרטן ולתת לשאר התאים בגוף להתאושש - ולכן נותנים "בולוסים" מנות גבוהות חוזרות ובניהם הפוגות - כדי להכניס להפוגה ואז מנה נמוכה של "שמירה". היות וסרטן ממית - אין מנוס מטיפולים כאלו שלעיתים קשים, עם תופעות לוואי מרובות ולעיתים כשלעצמם מסכני חיים. עקרות טיפול אחר מתבסס על כך שתאי הסרטן אינם תאים "נורמליים" ויש בהם שינויים שניתן לתקוף בעזרת תרופות ספציפיות. בדלקת המפרקים יש תאי דלקת "נורמליים" שלא "נרגעים" ולעצור אותם לחלוטין - פגיעה במערכת החיסונית התקינה. לא מוצדק להשתמש בתרופות מסכנות חיים או אגרסיביות ביותר כבסרטן. כן בשימוש (בעיקר לפי הופעת התרופות הביולוגיות) תרופה כמו ציטוקסן - שבמקרים שנואשנו והחולים לא הגיבו - השתמשנו (ודי בהצלחה). נעשה גם ניסיון להשתלת מח עצם שבשנים הראשונות נשא בחובו 60 אחוז תמותה והיום הוא סביב 20 אחוז (בילדים) ויש שאלה מוסרית קשה אם יש הצדקה לשימוש בטיפול הנושא בחובו תמותה למחלה הגורמת לנכות (נדיר לתמותה) במהלך 15 השנה האחרונות יש מספיק מחקרים על מספיק חולים הנותנים תמונה די ברורה על המינון, דרך המתן, תופעות לוואי , ואחרי מה לעקוב. בתחילת הטיפול במטוטרקסט השתמשו במינונים נמוכים כמו הוא 5- 10 מ"ג למטר רבוע משקל גוף אחת לשבוע. המינון הועלה בהמשך ל 15 מ"ג למ"ר שטח גוף, והמינון המומלץ במקרים שלא מגיבים למינון זה הוא 1 מג ל"ג משקל גוף. יש הגורסים עד 25 מג ויש המגיעים אף ל 40 מג בשבוע ! יש מחקרים שהתועלת במתן מינונים מעל 15 מג היא לא רבה וזה מינון מספיק. כמובן שמינון גבוה יותר מצריך מעקב אחרי תופעות לוואי אך אלו ברובם הפיכים במעקב מסודר והפסקה בזמן של התרופה
תופעות הלוואי העיקריות של מטוטרקסט:
· בחילות · כאב בטן · פצעים בפה
הפחתה במינון תספיק ברוב המקרים
· ירידה במספר כדוריות הדם הלבנות
יש צורך במעקב של ספירת דם אחת לשבועיים במשך 3 החודשים הראשונים ובהמשך אחת לשלושה חודשים
התרופה מופיעה בטבליות של 2.5 מ"ג כל אחת. הטיפול ניתן במנה אחת פעם בשבוע בלבד ! יש לקחת את התרופה על קיבה ריקה עם מים או מיץ לימון אך לא מוצרי חלב. נהוג לקחת את התרופה בכל יום ו' : ואז את בדיקות הדם יש לעשות בין ה'.
· שימוש ממושך עלול לגרום לפגיעה בכבד. הבעיה שכיחה יותר אצל מבוגרים על רקע שתית אלכוהול מרובה. בעיה כזו לא שכיחה בילדים אך יעשה מעקב קבוע אחרי תפקודי הכבד של ילדכם ביחד עם ספירות הדם.
אנברל
התרופות החדשות המבוססות על ביוטכנולוגיה הן אנברל, שאושר לשימוש בילדים, ורמיקיד - שאושר לשימוש במבוגרים ונמצא בהליכי רישום לאישור גם בילדים. אנברל ורמיקיד היא תרופה שיצאה בשנים האחרונות ומבוססת על ביוטכנולוגיה - שימוש בהנדסה ביולוגית. אלו תרופות מקבוצת תרופות נוגדי TNF- Anti-TNF agents - אלה תרופות חדשות שהוצגו בשנים האחרונות. הן חוסמות באופן ייחודי את ה-TNF ) tumor necrosis factor), שהוא חומר מתווך חיוני בתהליך הדלקתי. בתרופות מחברים במעבדה חלבונים "טבעיים" או מהונדסים גנטית זה לזה ליצור תרופה עם יכולת לפגוע ב"מטרה" צרה ככל האפשר ללא נזק במקומות אחרים לא רצויים (בדומה ל"פצצות החכמות"). התרופות מכילות שני מרכיבים - האחד: רמיקיד נוגדנים נגד TNF שהופקו מעכברים ובאנברל - חלבון דמוי הקולטן הטבעי של TNF המיוצר במעבדה באופן סינתטי. השני (משותף לשתי התרופות) הוא מקטע של הנוגדן האנושי: הנוגדן חצוי לשניים- את החלק המזהה את הגורם הפולש לגוף כרתו והשאירו רק את החלק היודע לקשור את הנוגדן למעטפת תאי הדם (לימפוציטים) שהם תאי הדלקת. שני החלבונים חוברו לחלבון אחד. פעולתו היא סילוק TNF מהדם, וקשירה של הנוגדן עם ה TNF קשור ללימפוציטים - פעולה הגורמת לדיכוי שלהם. פעולה נוספת של הרמיקיד באופן שונה מתרופות אחרות כמו אנברל היא נטרול חומר מעורר דלקת נוסף הנקרא לימפוטוקסין. חומר נוסף לרמיקיד - (באנגלית) http://www.drugs.com/remicade.html http://www.remicade.com/global/index.jsp ואנברל: |
|
|
|
הטיפול בסטרואידים
סטרואידים הם קבוצה של תרופות הדומות להורמון הקורטיזון המופרש בגוף. התרופות בהם אנו הן תכשירים סינטטים בעלי עוצמה ואורך פעולה ארוכים בהרבה מזה של הסטרואידים מופיעים במספר רב של תכשירים תחת שמות שונים; פרדניזון, אולטרקורטן, מטיל פרדניזולון, הדרוקורטיזון, צלסטון, קנאלוג וכו'. פעילותם מורכבת ומגוונת, ומטרתם להחליש או לדכא את הדלקת בגוף. אין בה כדי לרפא ופעילותם קצרה יחסית. האפקט בדרך כלל מהיר עם ירידה בנפיחות המפרקים ושיכוך הכאב. אין בהם היכולת למנוע הרס המפרק, אף שהדלקת שוככת, למעט המקרים בו הם מוזרקים ישירות למפרקים.
קורטיזול הוא הורמון של בוקר, ועל כן , למעט מקרים שניתנה הנחייה לתת יותר מפעם ביום , יש לקחת אותו מוקדם בבוקר. רצוי לא לקחת על ”בטן ריקה” כדי למנוע גירוי של הקיבה. בשימוש ממושך מומלץ להוסיף לטיפול חומרים סותרי חומצה או אחרים להגן על הקיבה.
|
|
אזהרה
1. &nbs |