גרוד (גרייה) בפות (ערה בעברית) שכיח במיוחד בילדות קטנות עקב האנטומיה המיוחדת להן. קיר הווגינה דק ללא התמיכה הרירית של נשים בוגרות (התלויה בהפרשת הורמוני המין), חומציות נמוכה של הנרתיק וקרבה אנטומית לפי הטבעת, הגינה נמוכה ותודעה הגיינית נמוכה. בנוסף המשחק בארגזי החול ואוננות (המופיעה כבר בגיל צעיר ביותר) הם גורמים מסייעים להתפתחות דלקת והפרשה בנרתיק.
במחקר שבדק 44 ילדות עם תלונה של גרד בפות, הגיל הממוצע היה 6.9 שנים בטוח גילים בין 3 עד 13. בכ- 45% התלוותה לגרד גם הפרשה. ביותר מ 75% מהמקרים לא נמצאה סיבה חד משמעית לתופעה. ב- 11% נמצא מראה אופייני של lichen sclerosus (תופעה של לפני גיל ההתבגרות: יובש ברירית הנרתיק המגיב למשחת סטרואידים) ב-12% הייתה צמיחה של חיידק או פטרייה בתרבית. (קנדידה, קולי, סטרפטוקוקוס). ב 2% בודדו תולעים מפי הטבעת (היות ובד"כ לא קל למצוא את התולעים יש להניח שהאחוז גבוה בהרבה וזו קרוב לוודאי הסיבה העיקרית). במחקר זה קיבלו הבנות הנחיות לטיפול ומניעה וב- 47% התסמינים חלפו, 40% דיווחו על שיפור וב- 13% לא חל כל שינוי.
תולעי האוקסיוריס. בניגוד לרווח אינן גורמות לכאב בטן, שלשול או ירידה במשקל. הסימפטום היחידי הוא גרד בפי הטבעת ובנרתיק, כאשר יוצאות בלילה להטיל ביצים, תועות בדרך ומגיעות לנרתיק בילדות.
הגיינה לקויה: בעיקר הקפדה על ניגוב לאחר עשיית צרכים מכוון מקדימה- אחורה. לעיתים הגיינת יתר – עם "מאמץ יתר" לניקיון העריה גורם לשפשוף וקילוף העור.
שימוש בחומרים צורבים: סבונים, שמפו וכיו"ב.
בין הזיהומים שכיח התולעים, קנדידה, סטרפטוקוקוס (כמו בדלקת שקדים) קולי שמקורו בצואה ועוד.
מולוסקולום קונטגיוזום – וירוס הגורם לשלפוחיות בעור .
הרפס מופיע הרבה יותר מאוחר.
הטיפול מתחיל בניסיון לאתר את הסיבה לגרד. טיפול מקומי באמבטיות ישיבה, משחה כטבקוטן (מכילה אנטיביוטיקה, תרופה אנטי- פטריתית וסטרואידים = השילוש המנצח), שטיפה מקומית בתכשירים המשנים חומציות הנרתיק (lactophil intimal wash), הסרת התחתונים בלילה (רצוי לישון בכותונת או פיג'מה המאפשרים אוורור המקום). יביאו לשיפור מהיר ללא קשר לסיבת הגרד.
דלקת בדרכי השתן מלווה בילדים בד"כ בחום גבוה, דחיפות ותכיפות במתן שתן. במידה והטיפול לא עוזר רצוי בכל זאת לבצע תרבית שתן. טיפול נגד תולעים מומלץ ועוזר במרבית המקרים גם ללא הוכחה חד משמעית לתולעים.
